"ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

(בראשית ב' פס' 7 ).

הנשימה מעורבת בכל התהליכים הגופניים ומניעה את המערכות הגופניות. הנשימה היא גם פעולת גומלין בין הפנים לבין החוץ. לנשימה יש השפעה ישירה על הגוף, הרגש, החשיבה והחושים

הנשימה היא פעולה אוטונומית(כלומר לא רצונית) וקשורה למערכת העצבים האוטונומית : פעולה – התמסרות\ מנוחה.

יחד עם זאת דפוס הנשימה נוצר מתוך ההיסטוריה האישית דרך הסיפור ההתפתחותי והיחסים המוקדמים שלנו.  הנשימה קשורה לחלקים הלא מודעים והקדומים של הנפש שלנו שאצורים בגוף ומאפשרים מגע עם זיכרונות וחוויות עבר.

תהליכי הנשימה כמייצגים ההפכים של להחזיק בפנים ולעזוב (let go). על-ידי החזקת הנשימה אנו שולטים ברגשותינו: החזקת נשימה = דיכוי ביטוי רגשי = מתח נוצר בגוף = "שריון הגוף"

הפסיכותרפיה הגופנית משתמשת בהפניית תשומת לב לנשימה.

וילהם רייך (1897-1957) אבי הפסיכותרפיה הגופנית  שהיה תלמידו של פרויד והתפצל ממנו. חקר וכתב על כך שההגנות והחסימות שלנו מאופיינות בדפוס נשימה יחודי לנו.

בטיפול אנחנו משתמשים בנשימה להעלאת מודעות בהקשרים של יחסים של הכנסה\לקיחה – הוצאה, , קבלה – נתינה, פנים  – חוץ, מתח – שחרור.  מתוודעים לסגנון האישי של המטופל, לאינטימיות הקשורה לנשימה.

תרגול נשימה = חיבור ורגיעה = נשימה ספונטניות = שחרור מתח בגוף = תחושות, רגשות וזכרונות יכולים לקבל ביטוי ולהשתחרר.